עוגיות כפתורים

מכירים את הסיפור של מרק הכפתורים? על האיכר שהגיע לעיירה וביקש קצת אוכל, אבל איש לא הסכים לפתוח לו את דלתו. לבסוףהגיע לבית הכנסת ופגש את השמש. הוא שכנע אותו שהוא יכול להכין מרק מכפתורים וביקש ממנו עוד כמה כפתורים. השמש הסתקרן והתחיל לאסוף מאנשי הכפר כפתורים, סיר למרק, מצקת ושאר כלים. העמיד הקבצן את הסיר ושם בו מים וכפתורים, ולאט לאט במהלך הבישול הצליח לשכנע את דיירי העיירה להוסיף למרק תבלינים וירקות שכל אחד הביא מביתו עד שלבסוף נוצר מרק ירקות עשיר ומשביע שכולם אכלו ממנו בהנאה. הסיפור המקסים הזה בא ללמד את קוראיו על אהבת הזולת ועל ערכי הקהילתיות והוא שבה את ליבי מאז ששמעתי אותו בילדותי.

ולמה אני מספרת את זה? כי הסיפור על מרק הכפתורים גרם לי לחשוב לא רק על ערכים שאני רוצה להנחיל לגוזלים שלי, אלא גם על שימושים נוספים לכפתורים באוכל וכך נולד הרעיון של עוגיות הכפתורים.

הניסיון הראשון יצא מוצלח למדי (אם כי קצת התקשיתי לעצב את הכפתורים בצורה סימטרית) ואם לא די במראה הנהדר של הכפתורים, אז הדובדבן שבקצפת היה התגובה של גוזלי וחברותיו כשראו את העוגיות. החברות שהתארחו אצלו אפילו דרשו לקבל שקית הביתה ואני כמובן שהתמוגגתי משמחה והכנתי להן משלוח.
בניסיון השני כבר למדתי כמה לקחים והעוגיות יצאו יפייפיות ואפילו סימטריות (יחסית..).

הפעם החלטתי להשתמש בבצק אחר, קצת יותר "חורפי" עם סוכר חום שנותן להן צבע יפה ועם קינמון שנותן להן טעם נפלא. בכל מקרה, מדובר בבצק פריך שניתן בקלות להמיר לפרווה או לגירסה טבעונית (ראו הערה בחלק של הרכיבים). הוא נעים מאוד לעבודה ונוח וגם אם יש קצת התעסקות עם עיצוב הכפתורים, התוצאה לגמרי שווה את "שעת היצירה".

החומרים:
200 גר' חמאה רכה חתוכה לקוביות **
120 גר'  (חצי כוס) סוכר חום (מהסוג הדביק)
כף דבש **
כפית תמצית וניל
1/2 כפית קינמון
קורט מלח
45 גר' (3 כפות) שמנת מתוקה **
315 גר' (2 ורבע כוסות) קמח לבן

**בגירסה הטבעונית/פרווה מחליפים את החמאה במרגרינה או בשמן קוקוס באותו משקל ואת השמנת המתוקה בשמנת צמחית או בחלב צמחי. את הדבש ניתן להחליף בסילאן או לוותר עליו.

ההכנה:

במיקסר עם וו גיטרה מערבלים יחד את החמאה הרכה שחתכנו לקוביות, הדבש והסוכר החום עד שמתקבלת תערובת רכה, אוורירית ובצבע אחיד.

מוסיפים את השמנת המתוקה, תמצית הוניל, הקינמון והמלח, ומגרדים עם לקקן את הבצק שעלה לקצות הקערה (כדי שכל התערובת תתערבב באופן אחיד)

ממשיכים לערבל עוד קצת עד שהתערובת אחידה ומעט תפוחה, ואז מוסיפים את הקמח. הפעם השתדלתי לא להשתמש בכמות גדולה מדי של קמח כדי לשמור על לחות הבצק. הכמות היא 2 ורבע כוסות (ששקולה ל 315 גר').

בשלב הזה חשוב לא לערבל יתר על המידה, רק עד שהקמח נטמע בתערובת. היא אפילו תראה לא אחידה וזה בסדר. הסוד בבצק פריך הוא עיבוד מינימאלי כי ממילא הבצק יעבור רידוד, שזה עיבוד נוסף.

מעבירים את כל הבצק לניילון נצמד. מאחדים מעט (הבצק יהיה מאוד נעים לעבודה ולא דביק) ועוטפים. מעבירים את הבצק לקרור של שעה במקרר על מנת שיתמצק מעט. הקרור חשוב ואל תוותרו על שלב זה.

לאחר שעה מרדדים את הבצק. הכי נוח לדעתי לרדד את הבצק הזה בין 2 גיליונות של נייר אפיה. זה גם יאפשר לרדד אותו בלי שום תוספת של קמח, וזה ישמור על המרקם הרך והפריך של הבצק.

ועכשיו – להרכבת הכפתורים: שלב ראשון – קורצים עיגולים בקוטר של כ 3 ס"מ (אפשר כמובן יותר, מה שאתם אוהבים). כיוון שלא היה לי קורצן בקוטר הזה ועדיין רציתי עוגיות קטנות יחסית, השתמשתי באחד הצנטרים שלי שהיה רחב יחסית.

לאחר שקרצתי את העיגולים סילקתי בעדינות את שאריות הבצק. פשוט הורדתי אותן בעדינות מסביב לעיגולים. חלק על ידי משיכה וחלק על ידי הרמה קטנה של נייר האפיה ודחיפה של הבצק מלמטה. אם הבצק עושה בעיות אפשר לקרוץ, להחזיר למקרר לכמה דקות ואז כשהבצק יציב יותר, להוציא את השאריות.

שלב שני: קריצת העיגול הפנימי. כל כלי עגול שקטן בקוטר שלו מהעיגול שקרצנו יתאים – אפשר עם קורצן, אפשר עם צנטר אחר (כפי שאני עשיתי) ואפילו אפשר עם כוס שוטים (של הקפצת טקילה, וודקה וכו').

זכרו ללחוץ בעדינות ולא עד הסוף. המטרה היא לחרוץ דוגמת עיגול על הבצק.

שלב שלישי: החורים. את החורים קרצתי בעזרת שיפוד קטן. כמובן שאתם יכולים להשתמש בכל כלי שנראה לכם מתאים. אפשר לקרוץ 2 כפתורים ואפשר 4. אני העדפתי לקרוץ 4. פשוט לוחצים בעדינות ומסובבים קצת את השיפוד כדי שיווצר חור שלא ייסתם באפיה.

תודו שאלה שלבים מאוד תרפויטים (אותי הם ממש מרגיעים 🙂 ).

בעקרון העוגיות מוכנות עכשיו להכנס לתנור, אבל.. אם יש לכם זמן אני ממליצה להכניס אותן למקרר לכמה דקות טובות. הבצק יתקרר קצת ויתמצק וככה העוגיות ישארו בצורתן באפיה (בכל זאת מדובר בבצק חמאה, וחמאה נמסה באפיה, כך שעדיף להתחיל לאפות את העוגיות כשהן קרות). בזמן הזה תוכלו לחמם את התנור לקראת האפיה.

עוד המלצה חשובה היא לסדר את העוגיות על נייר האפיה כשיש מרווחים ביניהן. הן אמנם לא מתפשטות הרבה באפיה אבל לא הייתם רוצים שאחרי כל העבודה שהשקעתם העוגיות יידבקו אחת לשניה. כשהעוגיות קרות קל מאוד להעביר אותן ולרווח ביניהן.

את העוגיות אופים בטמפרטורה של 170 מעלות למשך כ- 10 דקות עד שהן שחומות.

אם אתם שואלים לפשר המשטח השחור שעליו אפיתי את העוגיות, אספר שמדובר במשטח מחורר שגורם לכך שהעוגיות מקבלות אוורור קל גם בחלק התחתון שלהן במהלך האפיה. זה מונע את התופעה של הווצרות לחות בתחתית הבצק במהלך האפיה.
כמובן שהמשטח הזה אינו הכרחי וניתן לאפות גם על נייר אפיה. העוגיות קטנות ולא אמורה להווצר כמות משמעותית של לחות מתחתיהן במהלך האפיה.

אז אלה העוגיות החמודות שלי. אני מודה שמאוד התלהבתי מהמראה שלהן. גוזלי התמכר אליהן ולא רצה להפסיק לאכול מהן וכך גם החברות המקסימות שהגיעו אלינו אתמול ודרשו לקבל שקית לדרך (שזה תמיד משמח 🙂 )

כמובן שאם אתם רוצים לקרוץ את העוגיות בצורות אחרות אתם יכולים להכין אותן בכל צורה שתרצו. וגם.. אם תרצו להכין כפתורים לבנים, אתם יכולים להשתמש בבצק פריך אחר כמו הבצק לעוגיות שהכנתי עם הילדים.

ואם תהיתם מאיפה הצלחת המהממת, היא של הקרמיקאית המוכשרת ליאת אנקורי – כנסו לדף שלה יש לה דברים מהממים!

אם אהבתם את הפוסט אל תשכחו להרשם לניוזלטר ולקבל מייל בכל פעם שמתפרסם מתכון חדש בבלוג – ההרשמת בצד הימני של האתר (רק מכניסים מייל).
אתם מוזמנים בשמחה לבקר אותי בדף הפייסבוק של שמח במטבח ולספר לי על העוגיות והמאפים שלכם.
וגם באינסטגרם – שם אני משתפת בכל מיני דברים שקורים במטבח שלי, לפעמים לפני שהם מתפרסמים בדף